במהלך 40 שנות עבודתי בתקשורת הבינלאומית עברתי מסע מרתק, שהחל בקיץ 1980,

מיד לאחר סיום התואר השני באוניברסיטת  סירקיוז שבצפון מדינת ניו יורק. אז התקבלתי

כעוזר הפקה ברשת הטלוויזיה ABC News בניו יורק, בתוכנית התחקירים היוקרתית  "20/20".

משם המשכתי לדרך מקצועית ענפה, שכללה תפקידי הפקה וניהול גם ברשתות האמריקאיות

Metromedia ו-NBC News,  כסמנכ"ל ומנהל חברת בת באולפני הרצליה, ולבסוף, בתפקיד

מנכ"ל  אחת מחברות התקשורת וההפקות הגדולות בישראל — "אולפני  הבירה ירושלים בע"מ (JCS)".

במהלך השנים, לקחתי חלק פעיל בהפקות שידורים חיים ודיווח עיתונאי

ממאות אירועים חדשותיים דרמטיים,

כאלה שהשפיעו על  העולם  ועל חיינו כאן בישראל.

ואז, יום אחד, כל זה נגמר. החברה נסגרה, והעובדים התפזרו איש איש לדרכו. רגע לפני ש"כביתי את האור" במשרד, ארזתי את הזיכרונות  שליוו אותי לאורך השנים בקופסת קרטון. היו שם תמונות סטילס, תעודות עיתונאי בשפות ובגדלים שונים, ואפילו כמה תמונות ישנות שלי  – חלקן עם שיער שחור ומתולתל, וחלקן עם פחות שיער ועם פחות שחור.

בבית הוספתי לקופסה עוד פריטים שאספתי במהלך נסיעותיי העיתונאיות: מחברות, כרטיסי ביקור, פלאגים, אוזניות, וכובע עם הכיתוב  "PRESS". בין היתר, מצאתי גם דרכונים שפג תוקפם – כל אחד מהם נושא עמו זיכרונות ממסע אחר.

כן, "תליתי את הנעליים" ויצאתי לפנסיה. אחרי ארבעה עשורים מרתקים בארץ ובעולם, אני מרגיש שקיבלתי הזדמנות שנייה. שנים  חלמתי למצוא פינה לשבת ולכתוב, והיום סוף סוף יש לי את ההזדמנות הזו.

ליד קופסת הזיכרונות מונחות גם חולצות מקופלות ומעומלנות, העניבות והחליפות – כמו חיילים מסודרים על המדף. אבל את קוד   הלבוש שלי היום אני בוחר בעצמי: טי-שירט וג'ינס.